top of page

11 יום של גן עדן - ירח דבש בזנזיבר וטנזניה

3 בנוב׳
זמן קריאה 8 דקות

זנזיבר.

אי של קסם אותנטי, שמרגיש כאילו הזמן בו עצר מלכת. הפשטות, שמחת החיים התמימה של התושבים והחופים הבתוליים - הם אלו שהופכים את האי ליעד מיוחד ומרתק לחופשה ובכלל. כך בילינו 11 יום של ירח דבש בשלהי חודש ינואר 2024:

תחנה ראשונה - נונגווי

כפר אותנטי, צבעוני ותוסס שממוקם בצפון האי, הכל במרחק פסיעה.

מרגיש ממש כמו ה׳תל אביב׳ של האי.


תחנה שנייה - ג׳מביאני

כפר פצפון מבודד ושליו, אל מול האוקיינוס בצד המזרחי. אחת התופעות המהפנטות בחוף שם הן הגאות והשפל - פעמיים ביום הים נסוג לאחר ומשאיר קרקע לחה ומלאת אצות.

תחנה שלישית - ספארי בטנזניה

ההיי לייט שבגינו בחרנו את היעד הזה להאני מון, אם כי בסופו של דבר היה קצת מאכזב (פירוט בהמשך).

תחנה רביעית ואחרונה - סטון טאון

העיר העתיקה של האי שממוקמת בעיר הבירה זנזיבר סיטי. יש לעיר את הקסם של עיר עתיקה עם הרבה סמטאות צרות, מרצפות אבן ומבנים עתיקים, אבל משהו באנרגיה של העיר היה עייף ועצוב בייחוד לאור הידיעה שלעיר יש היסטוריה עצובה של עבדות ורוב המבנים בעיר נבנו ע״י עבדים.

איפה ישנו ואיזה אטרקציות עשינו:

נונגווי


איפה לנו: מלון בדולינה, מלון חמוד ולא יקר בבעלות ישראלית! צוות מקסים ואווירה כייפית, קרוב לחוף.


ביום הראשון עשינו טיול טרקטורונים לכפרים עם JJ adventures (בעלות ישראלית) שהיווה יריית פתיחה מושלמת. במהלך הטיול נסענו בדרך טרופית יפייפיה, עטורה עצי דקלים מתנשאים ואווירה של טבע טהור שיד אדם לא פגעה בו. בסופו של דבר הגענו לאיזור הכפרים, בהם עטו עלינו ילדי המקומיים ב'כיפים' וחיבוקים. היה עצוב לראות שהם מנסים לחטט לנו בתיקים, מסתבר שהם רגילים שתיירים מביאים להם ממתקים וצעצועים.. הוסבר לנו שעדיף שלא להביא להם כדי לא להרגיל אותם לדבר, ולא לגרום להם להתחיל לראות בתיירים אנשים שמגיעים כדי לתת להם דברים, במקום מפגש בין אנשים שווים. במקום זה הציעו לנו לתרום ציוד לימודי לבית הספר, או לתרום מצרכי מזון\כסף לחנות שלהם.


ביום השני עשינו טיול מאורגן ל'בלו ספארי' - היה מאוד המוני, האונייה הרגישה כאילו היא עומדת להתפרק, ציוד השנורקלים הרגיש חובבני, ובגדול היתה תחושה של תעשיית תיירות - הרבה ספינות עם קבוצות תיירים שמגיעים לאותו יעד, ונתונים להובלה של המדריך שמנסה בכוח להיות הכי מגניב. כאנשים שפחות חובבים להיות מובלים ולא אוהבים סביבה המונית ומתויירת, לא נהנו ועל כן לא אמליץ.


איפה מומלץ לאכול בנונגווי:

'איסטנבול' - מסעדה שבערב הופכת לדאנס בר. אווירה צעירה ותוססת, שילוב של תיירים ומקומיים. חשוב לציין שהם מנסים לעקוץ אם משלמים בדולרים - אז כדאי להערך עם מטבע מקומי. מעבר לכך - אחלה אווירה ואחלה אוכל!



בקתת חימר בה גרים המקומיים בכפרים. מתוך טיול הכפרים עם  JJ adventures
בקתת חימר בה גרים המקומיים בכפרים. מתוך טיול הכפרים עם JJ adventures

ג׳מביאני


ישנו במלון Pili Pili Tropical - מלון יפה ומפנק ברמה של 4 כוכבים ובמחיר שווה לכל כיס. המלון יושב ממש על החוף, והיה מהפנט לפתוח את הבוקר עם מראה השפל בו היום נסוג לאחור, ולראות איך לאט לאט בהדרגה המים חוזרים ממש עד לשפת המלון והופכים לחוף אטרקטיבי לרחצה.


עשינו טיול עצמאי ליער ג׳וזאני (אחרי שכמעט סגרנו עם מדריך ב150$). תפסנו מג׳מביאני ׳דלה דלה׳ שזה כמו מונית שירות של המקומיים, שעלתה רק 500 שילינג (!) עד לפאג׳ה - העיר הסמוכה (10 דק׳ נסיעה) משם תפסנו עוד דלה דלה (1000 שילינג) עד ליער ג׳וזאני (20 דק׳ נסיעה).

ביער ג׳וזאני צריך לשלם דמי כניסה של 12$ ומצמידים לאורחים מדריך שאיתו מטיילים ביער (וכדאי גם לתת לו טיפ), ושם רואים את קופי הקולומבוס האדומים שחיים רק שם - חוויה אמיתית!


קוף הקולומבוס. גב אדום ופרצוף מתמסכן
קוף הקולומבוס. גב אדום ופרצוף מתמסכן

מילה על ה׳דלה דלה׳ - על משקל ב'רומא נהג כרומאי', זו היתה חוויה להיות חלק מהמקומיים ולהשתמש באמצעי התחבורה שלהם, במקום ליסוע בתוך המקומות שלהם עם מונית ממוזגת ומפונפנת, אבל זה לא מתאים לכל אחד. (אין מזגן ועשוי להיות דחוס בנוסעים).

בג׳מביאני רצינו גם לעשות סדנת בישול במסעדה מושלמת שמצאנו שם אבל בסוף היינו מותשים משאר היום אז ויתרנו. ממליצה לנסות! קוראים להם Pishi restaurant ואפשר לתאם איתם באינסטגרם.

כמה מילים על הכפר: ג'מביאני הוא כאמור כבר קטן השוכן לאורך רצועת החוף הדרום מזרחית של האי. אי אפשר להתעלם מהשלווה שמקבלת את פני המגיעים למקום, ותחושה של כאילו מעבר ליקום מגביל. מה שאהבתי במיוחד זה את המפגש עם המקומיים. הכפר הקטן הצליח לשמור על האותנטיות שלו, ושיטוט בו חושף נדבך לחייהם של המקומיים - חיים פשוטים, רחוקים מציוויליזציה אמנם, אבל כאלה שמזכירים מה חשוב באמת; קהילה, משפחה וחיבור לטבע.


כמות התמונות שצילמתי מעידה כמה התחברתי למקום:



קוריוז קטן על אישה בשם סלמה: כצלמת, שאוהבת להסתכל על רגעים מהצד ולתעד אותם, זו היתה חוויה לשוטט עם המצלמה ולהקליק. חשוב לציין שלא כל המקומיים אהבו את הרעיון, וצריך לכבד את הפרטיות, וזה מה שקרה עם סלמה. בהתחלה כשחלפתי על פני הבית שלה, היא רבצה על אדן המרפסת בתנוחה מאוד נינוחה, ופשוט נהנתה מהשמש. זה הזכיר לי כמה לי קצב החיים המהיר בו אני חיה דורש האטה, וקיבלתי השראה ממנה. באופן אוטומטי כיוונתי את המצלמה אליה להנציח את הרגע שיהיה לי למזכרת, אך היא מייד ביקשה שאפסיק. כמובן כיבדתי והמשכתי הלאה, ולא רחוק מביתה מצאנו נקודה פוטוגנית והחלטנו לצלם אחד את השני. כעבור מספר דקות סלמה התקרבה, ושאלה מיוזמתה אם אני יכולה לצלם אותה! התקשקשנו קצת, שאלתי לשמה והיא לשמי. בערב של אותו היום בדרכנו חזרה לחדר שלנו במלון אני שומעת באיזור אחר לחלוטין מישהו קורא בשמי. זו היתה סלמה!


ניצוץ אמיתי בעיניים. סלמה


ספארי (יומיים)


מג׳מביאני נסענו לסטון טאון להעביר שם לילה אחד לפני הטיסה לספארי (צריך לקחת טיסה לארושה שבטנזניה משדה התעופה הראשי של זנזיבר שממוקם לא רחוק מסטון טאון). לקחנו את הטיסה הראשונה של הבוקר ב7:50 שהיתה אמורה להגיע ב9:00 אבל היה עיכוב רציני בגלל גשם פתאומי ולבסוף הגענו רק ב11.

בשדה התעופה נפגשנו עם שאר מטיילי הקבוצה, ושם חיכה לנו המדריך של הספארי ונסענו לשמורה הראשונה Tarangire. היה חם מאוד בשמורה, היינו עייפים מאוד מהטיסה והיה לחץ של זמן בגלל העיכוב אז ייתכן והמדריך קיצר את הביקור. מעבר לפילים ומספר ג'ירפות לא הצלחנו לראות הרבה חיות וזה הוביל למעט אכזבה.


כמו שומר מסך. פיל טיפוסי בשמורת Tarangire

המשכנו עם הקבוצה למקום הלינה הראשון שלנו בכפר קטן וחמוד מאוד ששוכן במעמקי מטע עצי בננה. היה פסטורלי מאוד, והיה חוויה לשבת לאכול עם שאר חברי הקבוצה (פירוט בהמשך! הקבוצה כללה אותנו ועוד שתי נשים, מוסלמיות.. שאחת מהן לבשה חולצה שתומכת בשחרור פלסטין...) למחרת, אחרי ארוחת בוקר דשנה, נסענו לשמורה נוספת בשם Ngororongro - שמורה מהממת ומדהימה ביופייה! אוויר נקי וקריר קיבל את פנינו, ושטח אינסופי של ירוק הגובל בגבעות מעורפלות. ממש כמו בתוך סרט של נאשיונאל גיאוגרפיק. בעל החיים הראשון שניתן היה להבחין בו הוא הזברה, שהיתה פזורה כמו נקודות שחור לבן על פני השטח העצום. לאורך הדרך ראינו גם צבאים, ג'מוסים, פלמינגו, היפופטם, ציפורים שונות, ואפילו פגשנו בלביאה שהסתתרה מתחת לסלע. את אדון מלך האריות לא זכינו לראות במלוא תפארתו, כיוון שהוא היה עסוק בתנומה אופיינית (מסתבר שהם מבלים 20 שעות בימממה בשינה!) ועשה טובה שהוא הרים רגל מבעד לערמת עשבים גבוהה וכך הבחנו בקיומו... למען האמת היתה לי ציפייה להצליח לראות את החיות יותר מקרוב, כפי שראיתי בתמונות של אחרים מהשמורה, אבל בטבע כמו בטבע זה הרבה עניין של מזל כנראה...


מה שנקרא: 'Zebra Crossing'
מה שנקרא: 'Zebra Crossing'


בסיום היום השני היינו אמורים לתפוס את הטיסה חזרה לזנזיבר משדה התעופה קילימנג׳רו וכמעט איחרנו לטיסה בגלל שהמדריך עשה פיזורים לכל שאר חברי הקבוצה והכל התעכב.


כמה מילים על הספארי ועם מי לסגור:

הספארי בטנזניה כשלעצמו הוא עסק יקר, אנחנו סגרנו דרך מדריך שהומלץ בקבוצת וואצפ של ישראלים ע״י מנהל הקבוצה. בסופו של דבר התברר שה׳מדריך׳ הוא רק הmiddle man ולא מאף חברה ספיציפית, והיו הרבה אי הבנות בדרך בגלל זה. ממליצה לוודא שהחברה שסוגרים מולה היא החברה עצמה, גם ככה חוסכים את התשלום המיותר לmiddle man וגם חוסכים הרבה אי הבנות.

כמו"כ במבט לאחור הייתי סוגרת טיסה לערב שלפני יום הספארי (ואז למצוא מקום לישון בארושה - יש שם מלא אופציות זולות) ואת הטיסה חזור ליום שאחרי הספארי, ובאופן כללי אולי נשארת עוד כמה ימים בטנזניה ששונה בתכלית מזנזיבר ונראה שיש הרבה מה לחקור ולחוות שם.

כמו״כ הייתי מנסה לשלב את שמורת סרנגטי שנשמע ששם קורה האקשן האמיתי, רק שהיא מרוחקת מאוד ורוב החברות יציעו את זה רק למי שסוגר חבילה של שלושה ימים ומעלה.




סטון טאון

לנו במלון Antonio Gardens, מלון חמוד ונעים עם בריכה (חיוני לרגעי החום). ביום הראשון עשינו טיול יום עצמאי לPrison Island.

הרבה מדריכים מציעים נסיעה לאי במסגרת טיול מאורגן בעלות מופרזת, אבל ממש אין צורך.

פשוט צריך להגיע לחוף בסטון טאון איפה שיש הרבה סירות שעוגנות, ולחפש את ה'קפטן'. הפלגה לאי אמורה לעלות לא יותר מ8$ הלוך ושוב, וכדאי להתעקש על המחיר הזה (בהתחלה רצו שנשלם 20$ כל אחד אבל קראנו מראש שזה המחיר). כשמגיעים לאי צריך לשלם עוד $15 דמי כניסה ומצמידים מדריך מקומי שמסביר. היי לייט מבחינתנו היה דווקא צבי הענק הזקנים (בני 100 שנה ויותר!) שחיים במקום, ופחות ההיסטוריה של האי, אם כי זה הזכיר לא מעט את תקופת הקורונה ו'מחנות הבידוד' שהוקמו למי שחשוד כחולה.

במבט לאחור הייתי מוותרת על החוויה - אווירה של תעשייה תיירותית ולא באמת מביא עניין אמיתי.


בשאר הזמן שלנו שוטטנו בעיר באופן עצמאי לפי אתרים מומלצים בגוגל כדוגמת שוק התבלינים והסלייב מרקט. היה הכי כיף פשוט לתת לרגליים להוביל ולשוטט בין הסמטאות, ולעצור איפה שנראה מעניין.


Getting lost בסמטאות סטון טאון
Getting lost בסמטאות סטון טאון

כמו"כ נכנסו למוזיאון של פרדי מרקורי שעולה 8$ כניסה - חמוד אבל מאוד קטן וממצים ב10 דק׳, לדעתי מיותר.


איפה לאכול:

יש הרבה אופציות של מסעדות בעיר, אבל אנחנו התאהבנו בHarbor Kitchen, מסעדה הודית צמחונית מושלמת ואכלנו שם כל יום.

יש גם הרבה rooftops עם אווירה מגניבה בגגות של בתי מלון, אנחנו הלכנו לזה שבמלון Swahili House, שווה לבוא לקראת השקיעה לדרינק.



כמה מילים כלליות ודברים שכדאי להערך אליהם לקראת חופשה בזנזיבר:


התנהלות עם כסף

כל מקום מקבל גם דולרים וגם שילינג. התשלום בדולר ברוב המקומות גבוה בהרבה.

יש עמלה של כ5$ להוציא שילינג ברוב הכספומטים וברוב המקומות אם משלמים באשראי יש עמלה נוספת של כ5%. לדעתי הכי חכם לשלם בשילינג או באשראי תוך הקפדה שהתשלום ייגבה בשילינג, במידה והעמלות של חברת האשראי לא גבוהות במיוחד.

כמו״כ - כמו בכל מקום בעולם תמיד ינסו לתת לתיירים מחיר גבוה בהרבה. אפשר וכדאי להתמקח, נראה שהם ממש נהנים מזה! הסוד שלמדנו זה להגיד להם לתת לנו ׳rafiki price' שזה בעצם אומר מחיר של מקומיים וככה הם יודעים שמדובר במישהו שמבין עניין.


אוכל

לזנזיברים יש תרבות של ׳פולה פולה׳ - הכל מתנהל בקצב איטי.. זמן המתנה לאכול במסעדה יכול להגיע ללמעלה משעה! אז כדאי להתחיל להזמין את האוכל לפחות חצי שעה לפני הזמן שרוצים לאכול..


אנטישמיות בזנזיבר

זנזיבר היא מדינה מוסלמית, ומכורח כך עולה החשש לטייל שם בתקופה מתוחה שכזו. מהחוויה שלנו, מלבד בעיר הבירה סטון טאון, לא נתקלנו בשום איזכור נגד ישראל או אודות המצב, ואפילו להיפך (לדג' עובד במלון סיפר שהוא איבד את חבר שלו ב7.10 בזמן שעבד בארץ בחקלאות).

בסטון טאון לעומת זאת, מכיוון שניתן למצוא שם גם אוכלוסייה מעורבת וגרים שם גם מהגרים ממדינות ערב שונות (שאמנם כבר חיים שם מאות שנים) נתקלנו יותר בפוסטרים אשר תומכים בשחרור פלסטין, אך כמובן שלא ייחסנו לכך חשיבות ופשוט שמרנו מרחק. כאן המקום לשתף את הסיפור שהבטחתי מאותה חוויה עם הנשים המוסלמיות שחלקו איתנו את טיול הספארי:

כבר בטיסה לטנזניה קלטתי את שתי הנשים המוסלמיות שאחת מהן כאמור לבשה חולצה עם כיתוב שלא צריך לדעת לקרוא ערבית כדי להבין מה הוא אומר (על החולצה היתה מודפסת מפת ארץ ישראל עטורה בפרחים עם כיתוב בערבית). כשהן עלו איתנו לאותו הרכב של הספארי באופן אוטומטי נעלמתי דום, אבל לאחר מספר רגעים החלטתי שזה לא הולך להרוס לי את החוויה שחיכיתי לה כל כך (ועלתה לא מעט..) ופשוט החלטתי לשדר וייב קול ככל האפשר. חשוב לציין שאנחנו זוג מעורב, ובן זוגי בריטי דובר אנגלית וביננו אנחנו מדברים אנגלית. שתי הגברות מסתבר גם היו מאנגליה, וכבר היו לנו נושאי שיחה משותפים.. יכולתי להסוות את עובדת היותי ישראלית, אבל בסופו של דבר הן שאלו מאיפה המבטא שלי, ואני ממש לא מהאלה שיגידו שם רנדומלי של מדינה אחרת. לרגע המבט בפנים שלהן השתנה, וראיתי את אפקט ההפתעה על פניהן. כמובן שזהו רגע מלחיץ במעט, אבל היתה לי תחושה שגם הם ברגע של שבריר שנייה עושות החלטה לא לתת לזה להשפיע על המשך הטיול והדינמיקה שכבר נוצרה... הנושא לא עלה עוד פעם לשיחה, אבל בארוחת הערב המשותפת, לא היה מנוס ואיכשהו התגלגלנו לשיחה על טיולים בעולם, ואותה אחת ציינה שב'פלסטין' היתה לה חוויה מיוחדת. זרמתי איתה ואמרתי לה 'נכון, ישראל זו מדינה מאוד מיוחדת, שטח קטנטן שיש בו הכל!' ופשוט החלפנו חוויות ממקומות בארץ, כשאחת קוראת לה פלסטין והשנייה קוראת לה ישראל... סיימנו את הטיול בחיבוק איתן, ויש לי תקווה קטנה שאולי המפגש הזה ביננו הצליח לערער מעט את מחשבותיהן אודות העם הישראלי...


לסיכום: זנזיבר הוא ללא ספק יעד מיוחד עם קסם אותנטי. יש שפע של אטרקציות וחוויות שונות, וכדאי לעשות עבודת מחקר מקדימה בכדי למצות את הביקור. לנו אישית זה השאיר טעם של עוד..!



תגובות


bottom of page